משפחתי משפחת קליין לדורותיה
מאת אהובה מונזון
בת מיכאל ואיטה קליין
לקריאה לחצו על כריכת הספר
Adobe Acrobat Reader ניתן לקרוא בעזרת
אבא ואמא נפגשים
שנת 1906, טבריה.
על גג הבית הנמוך, ברחוב ד', שיחקה הנערה שחורת השיער, עם בנות הדוד אהרון סגל.
הנערות, מרים, דינה, שושנה, תקווה ויהודית, היו שקועות במשחק "חמש אבנים", כאשר שמעו את קולו של הדוד:
"איטל‘ה, בואי הנה אל הדוד אהרון, יש לנו חתן בשבילך", כך קראו לאיטל‘ה, אמי ז"ל, שהיתה בסך הכל בת ארבע עשרה שנים בלבד. איטה ירדה מהגג, אך התביישה להיכנס לחדר הגדול בו ישבו גם אנשים זרים. ביניהם היה ילדון צנום, שיערו בהיר, פאותיו מסולסלות וארוכות, פניו היו סמוקים ונקיים מכל שערה. איטה נעמדה ליד הדלת, לאחר קריאות חוזרות, נכנסה בביישנות, אמרה "שלום" בקול רפוי, ביקשה סליחה ויצאה החוצה, להמשך המשחק עם בנות הדוד. אל משחק הבנות הצטרף גם בן הדוד, צבי, וביחד המשיכו במשחק המחבואים, הקלאס וקפיצות על החבל.
עוד באותו ערב, נערכו התנאים, "בשבירת הצלחת" וקשירת המטפחת. מצד הכלה היו האבא ר' שלמה זלץ והדודים פייגה, אהרון סגל וילדיהם, ומצד החתן האבא ר' אליהו קליין שהגיע עוד באותו יום, מצפת, רכוב על גבי חמור לטבריה, עם החתן הצעיר.
כך הכירו הורי. אימי הוסיפה וסיפרה לי שהחתן מצא חן בעיניה מאוד, כבר ממבט ראשון.
מאת אהובה מונזון.